Main menu:

Recent posts

Categories

Archives

Donate

To help keep HP running

 

Or make a one-off donation:

The Dog That Didn’t Die

I’m sure all of you read and believed, as I did, the widely reported story of the dog that was determined by a religious court to be the reincarnation of a lawyer who had previously insulted the court, and was therefore sentenced to death by stoning.

It stands to reason. Lawyers – judges even! – do insult courts, particularly in relation to dogs. It seldom ends well for them. Likewise, religious courts are given to passing sentences which appear absurd. It kind of seemed plausible.

But really, was it? I mean, yeshiva students throwing stones at cars driving on the sabbath: sure. But a dog that was the reincarnation of a lawyer? Stoned to death? Erm.

Well, as I suppose I ought to have realised, had I checked my prejudices, the story was not true. Ma’ariv, the newspaper which first broke the spiel, has now apologised. This is what the apology says – I’d appreciate a translation, if anybody can do it:

An Israeli blog reports:

Remember the story of the dog that appeared at the gates of the beis din in mea Shearim? They could not chase it away, and supposedly had decided it was a gilgul of someone who had shamed the dayanim many years earlier. they supposedly had kids stone it and chase it away.

The story raised a ruckus at the time, and the organization against cruelty to animals even filed a complaint against the beis din, all the while the head of the beis din denied the allegations.

Today, the Maariv newspaper ran a “clarification” and apology about that story, saying the rav had said there is no basis for abusing the dog, not halachically and not logically. The rav had also said that city hall had sent their dog catcher to collect the dog from the premises of the beis din. The newspaper apologizes for the misleading headlines from when it was reported.

So, the story was lost in translation.

As far as I can tell, the story first made it into the Israeli secular press, did the rounds of the Israeli press who might just possibly have sexed it up for comic effect. And then it went international.

But that’s not the end of the story

Here’s the Beis Din’s statement.

It makes it very clear that there is not a shred of truth in any of the story at all – except to the extent that a bitch (not a dog) turned up in a court room, and a load of kids turned up and shouted excitedly. Then the dog was taken away by the municipality.

They point out that one would only believe such a story if you knew nothing at all about the Jewish religion. That is a very fair point indeed.

They’re in a suing mood.

Note the highlighted passage for a little ascerbic judicial wit:

בס”ד, סיוון תשע”א, יוני 02
בתחילת חודש זה, התפרסם בכלי תקשורת שונים אודות כלב שנכנס לבית הדין בעת הדיונים, וכביכול נידון לסקילה באבנים על ידי הדיינים.
ניתן לבדוק ולהתרשם כיצד הפרשה מתנפחת ומאבדת פרופורציות בין פרסום למשנהו – לפי הסדר.
בתחילה דווח כי בית הדין ערך “תיקון נשמה” לגלגול שהיה בכלב.
בשנית דווח כי ילדים התבקשו לזרוק אבנים לכפר על הנשמה.
בשלישית דוות כי הכלב נרגם למוות!!
וכן הלאה

הדבר לא היה ולא נברא. פירסומו הביא לנזק גדול לרבנים ולדיינים העושים מלאכתם בבית הדין בהתנדבות שתים עשרה שנה ברציפות ללא קבלת שכר כלל.
כלי התקשורת שפרסמו זאת, ולא בקשו תגובה, או קבלו את התגובה דלהלן והתעלמו ממנה, קיבלו כולם כתבי תביעה משפטיים על לשון הרע.

מחמת שיש ציבור רחב, שאין לו ידיעה על מנהגי יהדות, ובטעות נופל בעלילה חסרת השחר, הוציא בית הדין לתקשורת הכחשה מפורטת במילים אלו:

“זה הומור מר של מי שהמציא את הסיפור, בדיחה תפלה וחסרת טעם שאפילו לא מצחיקה. גם הוא שהמציא את זה, אולי בגלל שרצה לבלבל את מי ששמע אותו, או להביך אותו בבורות, ללא ספק לא חשב שדבריו יתקבלו ברצינות.
אין שום בסיס לדבר שכזה, לא בהלכה ולא בהגיון. לא קיימת ולא היתה קיימת סקילה לכלבים או כל בעל חי בדת היהודית מעולם, לא בזמן בית המקדש ולא בזמן אברהם אבינו. לא מופיע רעיון שכזה לא בתורה לא בנביאים ולא בכתובים. הדבר פשוט מצוץ מהדמיון, לא היה ולא נברא.
הפרט היחיד שנכון בסיפור הוא, שאכן הגיעה כלבה – לא כלב כפי שמסופר, אלא – כלבה מעוברת. היא נכנסה לבית הדין ומצאה שם פינה לשבת. וילדי השכונה שכונת מאה שערים שמימיהם אולי לא ראו כלב וראו את הכלבה ברחוב לפני שנכנסה, ששו ושמחו וצהלו, והיו מחוץ לבית הדין קולות של צהלה ותשואות מצד הילדים המופתעים שהגיעו ללא גוזמא במאותיהם, פשוט מאות ילדים באו לחזות בכלבה. אולי הם רגילים לראות חתולי רחוב, אבל כלב לא ראו, אין להם היכן לראותו.
הפעולה היחידה שננקטה לאחר שהכלבה נכנסה, וישבה בנינוחות וברוגע בצד, לחייג 106 למוקד של עירית ירושלים, שישלחו את הפקחים הממונים על כך להוציא את הכלבה ולקחתה. ניתן לבדוק זאת במוקד.
כל תוספת לסיפור הפשוט הזה, אינו כי אם דמיון והומור מריר של מי שהמציא אותו.
כלומר: לא דובר על גלגול נשמה, לא הוזכר עורך דין מלפני או אחרי 20 שנה, לא עשו תיקון, לא רמזו על עונש, ולא סקילה או אבנים.

המצאות שכאלו בהחלט שייכות לסוג עלילות הדם, ואני מתפלא למה הממציא עצר בו בהומור שלו בשלב זה ולא תיאר שגם שחטנו את הכלבה ואגרנו את דמה בצנצנת לשנה הבאה כדי להשתמש בו ללישת המצות. [דבר שכל העולם יודע שהוא סיפור שנפוץ ולא היה ולא נברא]“.

בנוסף לאמו:
בבית הדין שהו באותו אחרי הצהרים עשרות רבות של מתדיינים שהוזמנו לאותו יום. ניתן לברר אצל כל אחד מהם לפי הרשימות שמופיעות ביוצמן בית הדין, האם היה משהו עם הכלב שנכנס! כולם יעידו שלא היה כלום.
ואילו את ההכפשה המשמיצה חסרת הפשר שכאילו נסקל כלב או היתה הוראה לסקול, וכדומה, לא גיבה אף אחד מכלי התקשורת בשום עד ראיה או שמיעה בודד!
הדבר מלמד בעד עצמו.

בכבוד רב,
מזכירות בית הדין.

The Google translation gives a sense of what they have said:

BS, Sivan Tsha”a, June 02
Earlier this month, published in various media about the dog enters the court during deliberations, and as it were condemned to stoning with stones by the judges.
You can check and appraise how the case swells and loses sense of proportion between the publication of the next – in order.
Initially it was reported that the Court value “soul patch” roll was a dog.
Again reported that the children were asked to throw stones make up the soul.
Third dog sore that pelted to death!
And so on

It never happened. His fame has brought great damage to rabbis and judges who work voluntarily in court twelve years in a row without receiving pay at all.
Media outlets that published it, and ask for a response, or get the following response and ignored her, got all the writings of legal claim of defamation.

Due to the general public, he had no knowledge of Jewish customs, and accidentally falls absurd plot, the court issued a detailed denial communication these words:

“It’s bitter humor who invented the story, a bad joke and pointless is not even funny. He invented it, perhaps because he wanted to confuse anyone who heard him, or embarrass him in ignorance, no doubt thought that his words be taken seriously.
There is no basis for such a thing, do not adequately and reasonably. Does not exist and not exist stoning dogs or any animal in the Jewish religion, never in the Temple and as Abraham. No such idea appears not turn not prophets or in print. It just sucked the imagination, never happened.

The only true story is, that was a bitch – not a dog as told, but – a bitch is pregnant.She went into court and found a corner seat. And children in the neighborhood of Meah Shearim, who have perhaps never seen a dog and saw the dog on the street before going in, delighted and rejoiced and cheered, and were outside the court sounds of a cheer and applause from the children who arrived without exaggeration surprised by the hundreds, just hundreds of children came to see the dog. Maybe they used to see stray cats, but the dog did not see, they have no where to see it.
The only action taken after the dog came in and sat comfortably and calmly side, dial 106 the focus of the Jerusalem Municipality, to send the inspectors in charge of getting the dog and take it. You can check the focus.
Any addition to this simple story, is that if imagination and bitter humor of whoever invented it.
In other words, no talk of reincarnation, a lawyer was never mentioned before or after 20 years, did not patch, not beckoned on punishment, rather than stoning or stones.

Such inventions certainly belong on the type of blood libel, and I wonder what the inventor had stopped him in his humor and not described at this point that we slaughtered the dog and collecting the blood in a jar next year to use it Llist commandments [better: "to use it to knead matzot"]. (Something the whole world knows he’s a common story and it never happened).

In addition to his mother:
Court stayed the same afternoon, scores of litigants who were invited for the day.You can find out from each according to the lists that appear Biotzmn Court, was there anything with the dog coming! Anyone would say there was nothing.
Whereas the defamatory smear meaningless dog seemed stoned or was instructed to stone, and the like, not backed any of the media of any witness or a single hearing!
This shows for itself.

Sincerely,
Secretariat of the Court.

They sound pissed off. I’m not at all surprised!!